המאבק בישראל (ואולי ביהודים בכלל) מצד לא-פלשתינים קיבל מיפנה לאחר היחלשות לבנון כמדינה והתמוטטות הסהר הפורה (עיראק וסוריה) – של מאבק "בידי שליחים" (By Proxy). זו צורה (צרה) שלא כתובה בתורה הביטחונית של ישראל. אתה יכול להרוג את השליח, אך אגב כך מועמקת ומונצחת האיבה אצל המארח של השליח, אף אם הארוח הוא באונס ובעל כורחו. בעית "השליחים" מרעה את היחס המספרי בינינו לבין האויבים. שליחים יש בסדר גודל יותר מאשר מקומיים. (כוונתי לא לפלוגות וליחידות "משלוח" אחרות של צבאות תימן, לוב, מרוקו, אלג''יר וסעודיה ואולי נוספות – אני כבר לא כל כך זוכר, שהיו כאן ושחזרו כלעומת שבאו). דומני שהשולח, שהוא מעצמה, מחייב טיפול, במוקדם או במאוחר. ב.ג. קבע כמעט כדוגמה, לא להתעסק עם מעצמות, ויתכן שיהא עלינו בלית ברירה לחרוג ממיצוותו זאת. . כדאי גם להכליל את התחממות היחסים עם מצרים ולהסיק ממנה (ומן הפיסקה שלעיל) פעולות (נוספות על מה שנעשה) של התחממות יזומה עם ירדן.
הוספת תגובה
