יהודית ביאלר, אמו הקשישה של יורם ז"ל, נזעקה למשמע הודעת הדובר כי על פי פקודת מטכ"ל, אלוקים הוא שמתבקש לזכור את הנופלים במערכות ישראל, ולא עם ישראל. על העצומה שיזמה חתמו כבר למעלה מ 65,000 אנשים.
אני זוכר את היום בו נפל יורם ביאלר ז"ל. היה זה בד' באייר תשכ"ט, 22 באפריל 1969, יום הזכרון לחללי צה"ל, בעיצומה של מלחמת ההתשה. התכנסנו אז, כל צופי ת-א ומדריכיהם, לערוך את הטקס לזכרם של הנופלים, ובתוך כך חלפה לה פתע בין השורות שמועה. עד מהרה התברר שמדובר בבשורה מרה וכי הטקס הכללי לבש פנים מוכרות וקרובות. יורם שרבים מהנוכחים הכירוהו, נפל זמן קצר לפני תום שירותו.
אני זוכר את יורם, וגם את עופר, וגם את דני, ואת זאב ואת עדי ואת יגאל ועוד רבים רבים. כך כל אחד מאיתנו. כל מי שחי בארץ הזו. זוכרים, וזוכרים שצריך להמשיך לזכור. אי אפשר לחיות כאן ולהבין את משמעות חיינו מבלי לזכור את הנופלים. אנחנו חייבים זאת להם – ולנו. טקסט ה'יזכור' ביום הזכרון לחללי מערכות ישראל הינו טקסט כללי שאינו מבחין בין חילוניים לדתיים. אין מדובר כאן בתפילה, או בקשה או פנייה כלשהי לאלהים. זהו ציווי אזרחי וחינוכי והתחייבות של כלל הציבור לזכור את הנופלים, להמשיך לזכור, למען יוכל עם ישראל כולו להמשיך לחיות לבטח במדינתו. למאמינים יש גם תפילות לאלהים בתוך הטקס. לאחרים צריך לשמור את הטקסט הזה כמות שהוא. יזכור עם ישראל.
האמירה הזו בציבור, והזכרון עצמו הינם מרכיב חיוני בסולידיות הישראלית, במה שנותר ממנה. אם תרצו - מרכיב חשוב בבטחון הלאומי של ישראל.
אורן טוקטלי
----------------------------------------------------
עדכון (4.8.11): הועדה שמינה הרמטכ"ל לבחינת נוסח תפילת ה"יזכור" בטקסים צבאיים, קבעה כי יש לשנות את פקודת המטכ"ל ולפתוח את נוסח התפילה בקריאה הממלכתית: "יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו". ראו: http://www.idf.il/1133-12617-he/Dover.aspx |
הוספת תגובה
