תובנות איתמר יער מ'צוק איתן'

תובנות ממבצע 'צוק איתן'

מבצע 'צוק איתן' שנערך בקיץ 2014, נכפה על ישראל והחל כתוצאה מירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה ע"י החמא"ס ואחרים, לעבר ישראל. זו הגיבה בתקיפות כבדות של יעדי שיגור בעזה, תוך הבנה שלאור מצבו הקשה של החמא"ס, כלכלית ומדינית, הוא אינו מעוניין בשלב ההוא בעימות רחב עם ישראל, וינסה להביא לסיום העימות תוך זמן קצר.

המבצע החל כאמור שלא ביוזמת ישראל, ותכליתו כפי שנקבעה ע"י הדרג המדיני הייתה לשמר את שלטון החמא"ס בעזה, תוך הרתעתו, החלשתו וריסונו. המבצע נמשך בסופו של דבר 50 יום, למרות שהדרג הצבאי והמדיני בישראל רצו לסיימו מוקדם יותר ומספר פעמים היו משוכנעים שגם החמא"ס מעוניין ויביא לכך. התברר שהחמא"ס פתח בעימות בכוונת מכוון ומטרתו הייתה לשנות את הסטטוס קוו, לפרוץ את "המצור" הכלכלי על רצועת עזה, לחזק את מעמדו המדיני מול מצרים, מול הרשות ומול ישראל, ולהבהיר לציבור הפלסטיני ולזירה הבינ"ל,  כי הוא הכתובת הפלסטינית החשובה ודבר לא יתרחש בלעדיו.

התברר שבצה"ל ובשב"כ ראו בשנה האחרונה את המצוקה אלה נקלע החמא"ס, וגורמים שונים העריכו שהחמא"ס יאלץ "לפוצץ" את היציבות היחסית ולהביא לשינוי, בקיץ 2014. צה"ל נערך למערכה.

בפרספקטיבה של מספר חודשים, ניתן לזהות את התובנות העיקריות העולות מהמבצע, מההתרחשויות סביבו ובעקבותיו, מנקודת ראות ישראלית.

היבטים אסטרטגיים

·        הזמן פועל לרעתנו. ההקצנה והיציבות במזה"ת בכלל נחלשת ואנו עומדים מול יותר זירות בהן אין שחקן מדינתי דומיננטי אחד. התפיסות והגורמים הדתיים מתחזקים בדרך כלל על חשבון אלה הלאומיים, דבר המעמיד את ישראל מול אפשרות לעימות בו זמני כבר היום, מול חמא"ס וגורמים דתיים אחרים בדרום ומול ארגונים אחרים בסוריה ובלבנון. מתחזק גם אי השקט באיו"ש. בידוד אזור הלחימה אינו תלויי רק בישראל.

·        מדינת ישראל הפעילה כוח רב מאוד ולא הביאה להכרעת ארגון החמא"ס. נדרשו 50 יום להביאו להסכמה להפסיק את סבב העימות. בראיה כוללת בולטת התובנה כי בכוח בלבד, לא ניתן לפתור, את הבעיה הפלסטינית או אפילו את אתגר החמא"ס, הטרור והגרילה. לשם כך נדרשים אמצעים מדיניים, יוזמות ישראליות ושיתוף פעולה עם גורמים חיוביים אחרים.

·        הסוגיה הפלסטינית והעימות בין ישראל ובינם, אינם בילטראלים ושחקנים ואינטרסים רבים מעורבים ומשחקים על המגרש. לא קיימת גם אחידות בעמדה הערבית, או שחקן דומיננטי ערבי מאוחד, שהפלסטינים מתבססים או מושפעים ממנו. החמא"ס כמו הגורמים הפלסטינים האחרים נתמכים ע"י גורמים אזוריים שונים, דבר שמחייב את ישראל לקחת בחשבון את האינטרסים והמדיניות של גורמים אלה ואת ההשפעה המקצינה או המרסנת, שיש להם על מנהיגי החמא"ס. מנגד ברור שהסוגיה מהווה חסם וגורם משמעותי בפיתוח הקשר מול מדינות האזור.

·        מצרים קריטית עבור האינטרסים הבטחוניים והמדיניים של ישראל, ולא רק בהקשר של עתיד הרצועה, ויש זהות אינטרסים בין ישראל ובינה בנושאים מסוימים. מצרים רואה בחמא"ס ובמצב ברצועה בכלל, איום על בטחונה הלאומי ומוכנה לשתף פעולה עם ישראל בעניין. יחד עם זאת, האינטרס, הקצב וסדר העדיפויות המצרי לא חופף לזה הישראלי ולכן לא תמיד מצריים יכולה ותעשה עבורנו את העבודה בבלימת החמא"ס. חובה על ישראל לחזק קשרים אלה ולהזין אותם, ובמידת יכולתה אף לתרום למעמד מצרים בזירה האזורית.

·        הרשות הפלסטינית מהווה גורם מרסן ביטחוני בהשוואה לכל הגורמים הפלסטינים האחרים ומאפשרת לצה"ל לא לנהל לחימה בשתי החזיתות הפלסטיניות במקביל. פעילות ביטחונית זו חיונית אך לא מובנת מאיילה.

ישראל זקוקה לרשות הפלסטינית גם על מנת שתפעל במידת יכולתה במקומות בו לא נרצה לראות את פעילות החמא"ס, לדוגמא במעברים, או במעורבות בפעילות לשיקום חיי התושבים האזרחיים, גם ברצועת עזה.

·        חמא"ס נתפס ע"י הפלסטינים ועל ידי גורמים נוספים בזירה הבינלאומית כגורם משמעותי עוד יותר בזירה הפלסטינית, ולכן יש לשתפו בתהליכים פנימיים בתוך הזירה הפלסטינית כולל בממשלה הפלסטינית, ולנסות להכילו ולהשפיע עליו, בדרכים ישירות או עקיפות. כך גם בתהליכים המדיניים.

·        מעמדה ועמדותיה של ארה"ב והגיבוי האסטרטגי האמריקאי לישראל הינם גורמים קריטיים בחשיבותם אפילו במהלך מערכה מקומית מוגבלת כ'עמוד ענן'. חוסר הלחץ על ישראל משך ימים רבים להגביל את פעילותה ואת עוצמת תגובתה, נתן לה חופש פעולה ואורך נשימה מבצעי. הפעילות האמריקאית להסדרה שלא באמצעות מצרים, הפריעה והאריכה את המערכה. מעבר לכך, הוכח שוב חשיבותו של סיוע ביטחוני אמריקאי לצה"ל.

·   לחייהם ולמקומם של אזרחים במערכה, אפילו מוגבלת, יש משקל קריטי בתפיסה ובניהול המבצע. נטיית הדרג המדיני להתרכז בענייני הבטחון, במיוחד בזמן חרום, מסיטה את הקשב הנדרש לניהול החיים האזרחיים, הן בעורף הקרוב לזירת הלחימה והן באזורים שתחת איום, ובימינו מדובר על כל שטח המדינה. פינוי חלק מהאזרחים, ההבנה וההתחשבות בצרכים ובקשיים הייחודים של קבוצות, ניהול סדר העדיפויות וההכרה שאלו שיקולים כבדים בניהול המערכה, מחייבים עיסוק באורינטציה אזרחית. צה"ל ומשהב"ט לא מתאימים, לא כשירים, ולא בנויים, לנהל את חיי האזרחים בעורף הקרוב והרחוק. המדינה חייבת לתת לאזרחים, במיוחד הסמוכים לאזור המערכה, מענה טוב הרבה יותר.

·        הן לדרג המדיני והן לזה הצבאי, קשה לנהל מערכה עם יעדים מורכבים. הרוב שקוף, הן לציבור הישראלי והן לצד לאויב. יש ציפייה של הציבור לדעת מראש מה המטרות, היעדים והתוכניות, דבר שלא עולה בקנה אחד עם ניהול חכם של המערכה. בחברה דמוקרטית ופתוחה כבישראל, הדבר משפיע אף על התהליכים בתוך הצבא במהלך המערכה.

·        בתרבות הפוליטית בישראל, יש בדרג המדיני והפוליטי מי שלא מהססים לנהל מאבקים פוליטיים על גבו של צה"ל ותוך פגיעה בו, עוד במהלך המערכה.

היבטים צבאיים אופרטיביים

·        משך סבבי העימות ילך ויתארך הן בשל שיפור יכולת העמידה של הארגונים, הן בשל הצורך ליצר תמיכה ציבורית פנימית בישראל ולגיטימיות בינ"ל, והן בשל העובדה שאפקטיביות מערכות ההגנה מאפשרות לדרג המדיני שלא להיגרר לפעולות עמוקות. פעולות כאלה שמחייבות עימות דיפלומטי, סיכון פוליטי, ותשלום במחיר אובדן מסיבי של חיי אדם בשני הצדדים. יש לנסות להפיק יתרונות מהיתארכות משך הזמן.

·        צה"ל נדרש ליכולות מקצועיות מעולות ולאמל"ח, הן למלחמה קונבנציונלית, הן למלחמה בעומק, הן למאבק במרי אזרחי והפרות סדר באיו"ש והן ללחימה בארגוני טרור וגרילה באזורים צפופי אוכלוסיה. הדבר מחייב משאבים כספיים וכ"א גדולים ואיכותיים, סד"כ גדול, ותהליכים אמיתיים של קביעת סדר עדיפויות ראוי, בצד הגברת האפקטיביות. ברור שלא ניתן לקצר את השרות לחיילים ביחידות השדה.

·        כוח ההרתעה של צה"ל בכל הקשור ללוחמה יבשתית נחלש, דבר שהיווה גורם משמעותי בסירוב החמא"ס לעצירת העימות. בדומה לחיזבאללה, חמא"ס הצליח בעזרת סיוע חיצוני, להגיע לרמה מקצועית ומבצעית גבוהה בלוחמת גרילה ביחידות מסוימות, בתחומי השליטה, החיילות, המידור, התכנון והטכנולוגיה. באירועים מקומיים חמא"ס יכול להשיג יתרון טקטי ולגרום לפגיעה קשה לכוחותינו ולאזרחים. החמא"ס משפר יכולותיו ויש סכנה לשחיקת היתרון האיכותי של צה"ל ביבשה.

·        הארגונים מסוגלים לפגוע בתשתיות חיוניות ישראליות ובקשר עם העולם, ולגרום לפגיעה כלכלית משמעותית, הן בראיה פנימית והן בהשפעה על המעמד הבינ"ל המדיני והכלכלי של ישראל.

·        המענה הטוב איכותית, גם אם לא כמותית, לטילים ורקטות לטווח בינוני ורחוק, מחייב מתן עדיפות למציאת מענים סבירים לרקטות ומרגמות לטווח הקצר. האויב זיהה פער זה ומיטיב לנצלו.

·        בלחימה בארגון טרור וגרילה השולט בשטח, אנו מסוגלים ליצור נזק כבד לאוכלוסיה האזרחית, אך הדבר לא פוגע בלגיטימיות של הארגון בעיני האוכלוסייה מטעמים אידיאולוגיים, מפחד, מראיה של חוסר אלטרנטיבה, ומהקרדיט שהארגון מקבל בתוקף עמידתו מול צה"ל.

·        נזק כבד לתשתיות אזרחיות סותר את הרצון והיעד האסטרטגי של ישראל, לשפר את חיי התושבים, במטרה להרגיע את הלחצים להפעלת אלימות נגדנו ועל מנת לענות על הדרישות ההומניטאריות והבינ"ל.

·       אבדות ישראליות של חיילים ושל אזרחים, אך גם פגיעות קשות בחיי פלסטינים, מזיקות לנו ומשרתות את המטרות של הארגונים הפלסטינים, ולא בהכרח מביאות לקיצור הלחימה. ככל שהן גדלות גובר הלחץ הפנימי והבינלאומי על ישראל להפסיק ולהגביל את פעילותה וגוברת התמיכה בארגונים הקיצוניים. לכן על כוחותינו לפעול לצמצום משמעותי בפגיעה בפלסטינים ולא רק משיקולים מוסריים.

·        דרג השדה פועל באופן טקטי מקצועי, יוזם וחותר למגע ומגיב באופן טבעי לתחושת סכנת חיים של הלוחמים. זאת מבלי לתת משקל מתאים לשיקולים ההומניטאריים, המדיניים, המשפטיים המערכתיים. אלה חייבים לבוא מהדרג האופרטיבי והאסטרטגי, החייב לאזן את הטכניקות המבצעיות ואופן ישומן. לדוגמא, יישומו של נוהל "חניבעל" באזורים צפופי אוכלוסיה.

·        זרמים פוליטיים ורעיוניים, חזרו לשחק תפקיד בתוך הצבא בדומה למה שהתרחש בשנות החמישים. זו מגמה שתפגע אם לא תטופל בהתאם, ביכולות הלחימה.

אלו בעיניי עיקרי התובנות שמן הראוי שישמשו את המדינה לשיפור מדיניותה והיערכותה.