תפיסת הבטחון של ישראל והחזון הציוני - אורן טוקטלי

תפיסת הבטחון של ישראל והחזון הציוני - אורן טוקטלי

תפיסת הביטחון של ישראל

קיר הברזל השיג את יעדו. תורת הסבבים מיצתה את עצמה.

על ישראל לנוע קדימה

 

דומה שישראל מעולם לא נראתה כה נטולת דרך ומצפן בענייני ביטחון כמו בקיץ האחרון. האם רצוי ואפשר ל'חסל' את החמאס? האמנם ממשלת פיוס פלסטינית מהווה איום שיש לסכלו? איך נכון להתייחס לגורם הזמן בניהול מערכה? ומהו עומק הכניסה הקרקעית הנכון? מה עושים הרג והרס מאסיביים למאמינים בחיי נצח ובצדקתם? האמנם 'שקט תמורת שקט' ממצה את יעדינו? ומהן משמעויותיהן של המנהרות? ואיך מסיימים מערכה? ומה אחריה? ודאעש?

הויכוחים שגלשו מהקבינט במהלך 'צוק איתן' הזכירו לרבים שתפיסת הביטחון של ישראל ויעדיה נותרו מקובעים זה עשרות שנים, חרף שינויים מהותיים שהתחוללו מאז נקבעו[1]. אין מדובר רק בשאלות של דרכי ניהול מלחמה, אלא בשורשי קיומנו הלאומי, מה אנחנו רוצים ממדיניות הביטחון שלנו?

ככל מדינה, ישראל פועלת להגנה על אינטרסיה מפני איומים קיומיים ומפגיעה בביטחונה השוטף, אלא שאצלנו זה לא כל הסיפור. במהלך השנים נשמט מהדיון הזה יסוד מרכזי ביעודה של ישראל - החזון הציוני קרי: הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. לכאורה הוגשם החזון ואפשר לעבור לחיי מדינה 'רגילים'. אך הוא לא הושלם. המפעל הציוני הצליח להקים מדינה, לרכז בה חלק ניכר מהיהודים ולאפשר מקלט ליהדות התפוצות בכל עת; הנוסחה 'יהודית-דמוקרטית' מבטאת את אופיה הלאומי של המדינה ומקומה כמובן בארץ ישראל (בב' רבתי). אך עד היום לא זכתה ישראל שכל שכניה ישלימו עם עצם קיומה, ובהיעדר יסוד זה לא הושלמה המהפכה הציונית.

הישוב היהודי בא"י עורר התנגדות לא רק של ערביי המקום, שלימים קרויים פלסטינים, אלא של כל חברות הליגה הערבית. הייתה זו התנגדות גורפת, עקרונית, גם לגבולות החלוקה. עם הכרזת המדינה תקפו אותה צבאות שבע מדינות ערב ולאחר מלחמת השחרור התאחדו במאבק משותף וכולל בניסיון להשיב את הגלגל לאחור. הן נמנעו מקליטתם של פליטי 48 כדי לשמר את הבעיה "חיה" ו"בוערת", הפעילו חרם כלכלי ודיפלומטי בזירה הבינלאומית ותקפו צבאית בכל דרך שמצאו. חוסר ההשלמה עם קיומה של מדינת ישראל, הוא המקור לבעיות הביטחון שלה ועל כן המאבק שנכפה על ישראל אינו רק התגוננות מפני איומים ופגיעות אלא  גם מאבק על עצם ההשלמה עימה, השלמתו של העולם הערבי, וגם חלק מהעולם המוסלמי. זהו הלוז של מלחמות ישראל במאה השנים האחרונות - אי ההשלמה הגוררת גם עוינות ומלחמות. [תוצאות ששת הימים סיבכו את המצב, אך לא הן מקור הבעיה].

האלוף יצחק בן-ישראל מראה[2] שז'בוטינסקי הוא שהניח את אבן היסוד בתפיסת הביטחון של ישראל, בתורת 'קיר הברזל' שלו, לפיה עלינו להתמיד בהישרדות עד שהערבים יווכחו כי בכוח לא יוכלו לנו. על בסיס זה הוביל בן-גוריון את גיבוש תפיסת הביטחון התקפה עד היום ושעיקריה ידועים כשילוב של הרתעה, התרעה והכרעה. תפיסה זו עוגנה בראייה לאומית - מערכתית שלמה והשכילה לתת תשובות יצירתיות למיגבלות כנחיתות מספרית, שטח קטן, חברה מגוונת ומתגבשת, כלכלה חלשה ועוד. ישראל הצליחה להדוף איומים קיומיים ואינספור פגיעות בביטחון השוטף לאורך עשרות שנים, עד לביסוסה כמעצמה אזורית. כמי שידע לשלב חזון מרחיק לכת עם ריאליזם מפוכח, הבין בן-גוריון ש'הכרעה' אינה הכנעת האויב ומיגורו, אלא ניטרולו הזמני, עד לסבב הבא. 'קניית' זמן שיאפשר גם לנו להתאושש ולהיערך מחדש. תורת ה'סבבים' התאימה לתורת 'קיר הברזל' וישראל מתמידה בה עד היום, ומצליחה, מידי מספר שנים ל'הכריע'. עד הסבב הבא. כבר התרגלנו.

אלא שבדרך אבדה הפרספקטיבה ההיסטורית. מישהו שכח מאין באנו ולאן רצינו ללכת. איננו רוצים רק שקט לטווח קצר, עד הסבב הבא. אנחנו רוצים גם השלמה. בית לאומי המקובל ומשתלב בשכונה. ההשלמה - היא שתיתן לנו 'נורמליות'. היא גם זו שתפרק את המוטיבציה לפגוע בנו עד כדי השמדתנו והיעלמותנו. התרגלותנו לפעול לפי תורת הסבבים משכיחה מאיתנו את יעדנו ארוך הטווח. תפיסת הביטחון של ישראל מחייבת התייחסות לא רק לאיומים ולפגיעות אלא גם למוטיבציה להם. הדבר נכון שבעתיים כאשר מולנו טרור חדור אמונה בחיי נצח. עלינו לא רק להתגונן מפני האיומים והתקיפות, אלא גם לפעול לפירוק המוקשים, לניטרול העוינות.

ואכן, 'קיר הברזל' ותפיסת הביטחון של ישראל הניבו תוצאות. לא רק של הדיפת איומים וניטרול או אף השמדה של כוחות עוינים, אלא גם תוצאות אסטרטגיות. עמידתה של ישראל כנגד הפגיעות בה ואיתנותה הביאו לכך שברבות השנים מצרים וירדן השלימו עם קיומה וחתמו על הסכמי שלום. אין ערוך לחשיבותם של הסכמים אלה שכן משעה שנחתמו סולק יסוד ההתנגדות העקרונית לישראל. ואולם, נותרו הפלסטינים ועימם העולם הערבי המגבה אותם. הסכסוך עם הפלסטינים שהעמיק מאז 1967 מונע השלמה כזו גם מצידם, ומותיר את הסכסוך הערבי-ישראלי בעינו ובה בעת את המעשה הציוני בלתי גמור. מצד שני, דווקא המצב הזה יצר אפשרות להשלים את החוליה החסרה ולהשיג את היעד הציוני של ההשלמה עם מדינת ישראל.

מכאן חשיבותה של יוזמת הליגה הערבית/ הסעודית. הסכם לפי יוזמה זו ייתן לישראל השלמה והכרה של העולם הערבי, ויסיים בכך את הסכסוך בן מאה השנים. מדובר לא רק ביישובו של סכסוך על טריטוריה, אלא למעשה בפיוס היסטורי בין הנראטיב הציוני לנראטיב הערבי, הפלסטיני. אי אפשר להגזים במשקלו האדיר של פיוס כזה. יהיה בכך פירוק וניטרול המוטיבציה המזינה את הסכסוך רב הדורות, וערכם של אלה רב פי כמה מעוד הכרעה בסבב נוסף.

מטבע הדברים ישראל לא תקבל את ההשלמה המיוחלת בלי יישוב הסכסוך עם הפלסטינים, קרי בלי ויתורים על חלקי ארץ ישראל. תידרש הכרעה היסטורית בין השלמת הגשמתו של החזון הציוני לבית לאומי בטוח ויציב בסביבתו, יחד עם השגת יעד בטחוני אסטרטגי מהמעלה הראשונה מצד אחד, לבין המשך שליטה בשטחים ובעם היושב בהם מהצד השני. בשנת 2002 עת פורסמה היוזמה הערבית השיג קיר הברזל את יעדו. תורת הסבבים מיצתה את עצמה. אבל שוב ישראל הייתה שבויה בקונספציה. במקום להבין את המשמעות ההיסטורית של היוזמה הזו, ולגשת מייד לשולחן הדיונים, עצמו ממשלות ישראל את עיניהן והמשיכו בתרגולת הסבבים. על ישראל לנוע קדימה - למען האינטרס הישראלי בביטחון, במובן הרחב ביותר של המילה, וכדי להשלים את הגשמתו של הרעיון הציוני. גישה ריאליסטית וציונית, שאינה שבויה במיסטיקה דתית לא יכולה להשלים עם המשך ההתעלמות מהיוזמה הערבית. ביום שתסתיים בהצלחה מלחמת ההשלמה, מצבה הביטחוני של ישראל ישתנה מהקצה אל הקצה, גם כלכלתה, גם יכולתה להגשים יעדים חברתיים, גם מעמדנו בעולם. וגוונו יזדקף. יהיה בכך גם הגשמת יסוד מרכזי בחזון הציוני, היסוד שנותר לא פתור ומדמם.

                                                                                                                     אוקטובר 2014



[1] מאמרים בנושא ראו באתר זה

[2] בספרו 'תפיסת הביטחון של ישראל' ובמאמרו 'הנחות יסוד לעדכון תפיסת הביטחון' שבאתר בוגרי מב"ל ובגרסה מוקדמת שלו שהתפרסמה ב'האומה, הבמה למחשבה לאומית, לתיעוד ולספרות', מסדר ז'בוטינסקי, 8/2014.

הדפסשלח לחבר
לוח אירועים
כתובת למשלוח מאמרים למערכת הצעות או הערות
BogMabal.Editor@gmail.com המערכת אינה מתחייבת לפרסם או להשיב לכל פנייה
רקפות
עבור לתוכן העמוד