המילה 'נְציב' משמשת לציון תפקיד – ראש של שירות.
מקור המילה במקרא, ושם היא מציינת ממונה בעל סמכות, ובעיקר ממונה על מחוז. למשל: "וַיָּשֶׂם דָּוִד נְצִבִים בַּאֲרַם דַּמֶּשֶׂק" (שמואל ב ח, ו), "וַיִּמְלֹךְ יְהוֹשָׁפָט בְּנוֹ... וַיִּתֵּן נְצִיבִים בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרֵי אֶפְרַיִם אֲשֶׁר לָכַד אָסָא אָבִיו" (דברי הימים ב יז, א–ב).
ראש שירות בתי הסוהר נקרא 'נציב בתי הסוהר', וכאשר מדובר באישה – 'נציבת בתי הסוהר'. כך גם הנציבים האחרים בשירות המדינה – בזכר 'נְצִיב' ובנקבה 'נְצִיבָה', למשל: 'נציבת שוויון הזדמנויות בעבודה', 'נציבת קבילות הציבור'.
מן המילה נְציב יש גם השם המופשט 'נציבות', כגון 'נציבות שירות המדינה'.
מילה קרובה היא נִצָּב (בלי ניקוד ניצב) – צורת בינוני נפעל של השורש יצ"ב. מלבד השימוש במילה כפועל, כגון 'הם ניצבים על משמרתם', ניצב הוא גם החלופה למילה 'סטטיסט' בתחום התאטרון והקולנוע, וכן דרגה במשטרה. צורת הנקבה של ניצב היא ניצבה או ניצבת.
בתנ"ך המילים ניצב ונציב משמשות בערבוביה, ואפשר למצוא את שתיהן בתיאור ממונים ובעלי תפקידים במערכת השלטונית או בצבא. בפסוק אחד אף יש הבדל של קרי וכתיב במילים האלה: "וְאֵלֶּה שָׂרֵי הנציבים [קרי: הַנִּצָּבִים] אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם הָרֹדִים בָּעָם" (דברי הימים ב ח, י).
